הגרפולוגיה מתאפיינת במידע עשיר ומרתק אודות פרופיל השיפוט וההתנהגות המוסרית של האדם. הפרופיל המוסרי נגזר ממבנה אישיותו רב-הממדי המבוסס על הבנת היצרים של האדם, הרצונות, התאוות, הרגשות, האמפתיה, המשמעת במילוי נהלים, הנטייה לקחת סיכונים וכו'.
בתחילת הדרך ניסו גרפולוגים לחשוף את מה שהם כינו "סימני חוסר יושר". לאחר מכן הגרפולוגים הבינו שאין להגיע למסקנה אודות יושרו ואמינותו של האדם על בסיס סימנים כתיבתיים מבודדים, מבלי להתייחס לכלל הבנת האישיות. לכן, המתודה הגרפולוגית צעדה צעד אחד קדימה, תוך התבססות על תיאוריות פסיכולוגיות אודות שיפוטו המוסרי. הדבר בא לידי ביטוי בהבנת השיפוט המוסרי של האדם בהתייחס לתיאוריה הפסיכו-אנליטית, המציגה את יחסי הגומלין בין האיד, הסופר-אגו והאגו. האיד המייצג את הצרכים האגוצנטריים, הסופר-אגו המייצג את המצפון שהופנם כתוצאה מסוציאליזציה וחינוך והאגו המייצג את ההחלטות הרציונליות והמודעות של האדם בהתייחס "לעקרון המציאות".
במקביל לתיאוריה הפסיכואנליטית, הגרפולוגיה כמתודה, התבססה גם על תיאוריות קוגניטיביות מבית מדרשו של ז'אן פיאז'ה ולורנס קולברג, שפיתח את תורתו של פיאז'ה. שני הוגים אלו הציגו את ההתפתחות המוסרית של האדם בשלבים שונים של גדילתו: מינקות ועד גיל ההתבגרות, במעבר משיפוט הטרונומי כתלות בסמכות חיצונית, לשיפוט אוטונומי כתלות בסמכות פנימית. לא די בכך. הקרימינולוג משה אדד ניסה לגשר בין הגישה הפסיכואנליטית לגישה הקוגניטיבית בהבנת השיפוט המוסרי והביטוי ההתנהגות בפועל. הוא הציג את מה שהוא כינה "הפרופיל השפיטתי" המבוסס גם על מרכיבים אנטי-סוציאליים באדם, מרכיבים ערכיים ומוסריים, ובין שניהם מרכיב אותו הוא מכנה שיפוט כפול-ערך.
המתודה הגרפולוגית מציגה כיום תיאוריה אינטגרטיבית אודות הבנת השיפוט המוסרי של האדם, כאשר יש ביכולתה של הגרפולוגיה לאבחן את יצריו של האדם, את האמפתיה שלו כלפי הזולת, או לסירוגין את הניכור והקהות הרגשית, את מידת נטייתו של אדם לקחת סיכונים לעבר הרפתקנות, את רמת נטייתו לאלימות, את רמת המשמעת והנאמנות, את היכולת לשפוט באופן קוגניטיבי את המותר מול האסור מבחינת נורמות חברתיות. הגרפולוג בוחן כל מרכיב נפשי בנפרד ולאחר מכן מבצע אינטגרציה על מנת לקבל החלטה אשר באה לידי ביטוי באמירה: האם ניתן לסמוך או לא לסמוך על אותו אדם.
הגרפולוגיה איננה פוליגרף. מבחן הפוליגרף בודק את יושרו של האדם על בסיס ממצאים עובדתיים שהתרחשו במהלך חייו בהתנהגות בפועל. הפוליגרף בודק עובדות קונקרטיות אודות עברו של האדם: האם הוא שיקר, האם הוא גנב, האם הוא הסתיר וכו'. לעומת זאת, הגרפולוגיה לא בודקת התנהגות בפועל, אלא רק פוטנציאל של שיפוט מוסרי. לכן, שומה על הגרפולוג לנהוג בזהירות מרבית בטרם הוא מכריע הכרעה שלילית אודות יושרו של אדם. שכן, כל אחד מאיתנו, על פי הגישה הפסיכואנליטית, מכיל בתוכו את הדחפים והרצונות האגוצנטריים, לעומת החינוך לנורמות ערכיות. כל אחד מאיתנו מתאפיין במנעד בין שתי המגמות הללו והשאלה הקשה הנשאלת הינה, מה רמת העידון (סובלימציה) שהאדם מצליח לחולל אודות יצריו ורצונותיו, תוך התחשבות אחראית בנורמות החברתיות, וכיצד הוא מתמודד למול שיפוט כפול-ערך המציג אמביוולנטיות בין האינטרסים האנוכיים של האדם לעומת האינטרסים הסולידריים לעבר אחריות חברתית. כל אלו נלקחים בחשבון באבחון הגרפולוגי באשר להבנת השיפוט וההתנהגות המוסרית.